בי-בימ-באפ

המפגש הראשון עם האוכל הקוריאני התרחש כבר במטוס.
בטיסת קוריאן אייר מפנקת ומאובזרת (שכללה כל פרט קטן, החל מחיבור מובנה בכיסא לאייפון ועד לדיילת שהתרוצצה והגישה מגבות לוהטות בעזרת מלקחים) מן הראוי היה שיגישו אוכל משופצר וייחודי. בחרתי באורז מסורתי, ובהפתעה קיבלתי מאכל פופולרי בגירסה הפלסטיקית שלו.
ביבימבאפ (Bibimbap) היא תערובת של ירקות ובשר, עליהם אורז, חלמון ביצה טריה ורוטב חריף שעוטף הכל. בצורה המסורתית, כל החבילה מגיעה בקערת חרס חמה ששומרת על חום התבשיל בזמן הארוחה.

ביבימבאמפ כהלכתו -


הגירסה המוטסת הגיעה עם הוראות הרכבה, ממש ככה. ואת שלל התמונות צמצמתי לרצף הבא -
פותחים את כל הקופסאות. שופכים את האורז על הירקות (חצילים, קישואים, מלפפונים, פטריות ובשר טחון). מרוקנים מעל רוטב סמיך ועוקצני משפורפרת, מזליפים שמן שומשום שסוגר הכל יחד, ומערבבים לתערובת אדמדמה חריפה וממכרת.
זה יותר טעים ממה שזה נראה למרות כל הפלסטיקיידה.





בארוחת הבוקר לקראת הנחיתה, שוב החלטתי ללכת על הלא קונבנציונאלי ובחרתי בדייסת אורז.
גם הפעם נרשמה הפתעה, אבל הרבה פחות מענגת. לדייסה היה מרקם רירי וטעם הזוי שקשה להגדיר אותו בלי לכלול מושגים מעולם הערכים של הכלור. אחרי שפיזרתי עליו את אבקת התה הירוק, שהכילה שבבי אצות וכמה תבלינים לא מזוהים, העסק קיבל טעם מפתיע של תה ירוק עם שבבי אצות וכמה תבלינים לא מזוהים . המרקם וטעם הלוואי נשארו, ונותר לי רק לקנא באלו שבחרו באומלט כברירת מחדל פחות הרפתקנית.

 



1:0 לקוריאנים.
למזלם ההפתעות שהגיעו בהמשך השכיחו את ארוחת הבוקר הזה, והם ידחפו את הפוסט הזה רשומה אחת למטה בקרוב מאד :)






תגובה 1:

  1. מותר לבקש להחליף...גם במטוס (ובטח במזרח אסיה)

    השבמחק