הגענו לאי Jeju, ומיד יצאנו מהמלון לבדוק את התוצרת המקומית. מעבר למנדרינות שהן מקור לגאווה' מקומית מצאנו כמה דברים שלא נתקלנו בהם בחלקים אחרים של סיאול.
טעמנו מיץ גזר ותפוח שהיה aשילוב לא רע בכלל
ומיץ שום לא יאומן. לא מדובר חליטה או מים בטעם, אלא בתרכיז מזוקק של שום טהור. כבר בפתיחת הפקק עטפה אותנו עננת ריח שלא היה אפשר לטעות בה. לא טעמתי, אבל הפרצוף שמיקי עיוות שניה אחרה שטיפטף טיפה על הלשון הורידה לי את החשק.
המוצר ההזוי הזה נמכר לצד מיץ תפוזים ושוקו, ממש על אותו מדף. שיהיו בריאים.
בצ'ג'ו יצא לי להיתקל בפעם הראשונה במקלות אכילה ממתכת. הרבה יותר מאתגר מהרגילים ולא הבנתי ממש למה זה טוב.
השבמחקיכול להיות שהמיץ-שום הזה מיועד לתיבול ולא לשתייה סתם ככה?
מקלות האכילה הם ממתכת בכל קוריאה. ואני מסכים שזה מאתגר. הם מחליקים מהיד והאוכל מחליק מהם. מוזר.
השבמחקאין לי מושג למה מיועד מיץ השום הזה, לשתיה כמו שהוא בטוח שלא. הבעייה היא שמכרו אותו במקרר המיצים...
מתכת זה אומר שהם רב-פעמיים ולא חד-פעמיים?
השבמחקכן, שוטפים אותם וזה בריא יותר לאיכות הסביבה. הם בכלל מקפידים פה מאד על מיחזור.
השבמחקיש לי כמה צילומים של המקלות והקופסא שלהם, אני אעלה פוסט בנושא