אבדו אופניים

סיכום חצי יומי

את הבוקר הראשון פתחנו בבית קפה מקומי, שנבחר באקראי משרשרת בתי קפה מקסימים בשכונת samcheong.

בחרתי בתה ג'ינסנג (שורש מקומי שארחיב עליו בקרוב), עם חלב סויה ודבש. היה מעולה, והפתיע כשהגיע בגירסה קרה עם קש רחב

בהמשך חלקנו וופל אגוזים סתמי אך פוטוגני

Tteokbokki - עוגות אורז קטנות ומתוקות, שוחות ברוב אדום חריף וחם. פשוט נהדר!

ארטיק תירס שזכה לכינוי סוש-סוש (והיה בעצם ארטיק פופקור עם חתיכות תירס בפנים)

וגולת הכותרת, ארוחה מושלמת במסעדה מקומית. אין תפריטים באנגלית כך שאפילו את שמות המנות אני לא זוכר. מה שכן, הארוחה עלתה לארבעתנו 17500 וון, שזה 56 שקלים בעברית, וחינם בישראלית. 

חוויה אדירה שלא תשכח לפחות עד מחר בצהרים. 

תראו מי הציץ עלינו מתיק צד

בי-בימ-באפ

המפגש הראשון עם האוכל הקוריאני התרחש כבר במטוס.

בטיסת קוריאן אייר מפנקת ומאובזרת (שכללה כל פרט קטן, החל מחיבור מובנה בכיסא לאייפון ועד לדיילת שהתרוצצה והגישה מגבות לוהטות בעזרת מלקחים) מן הראוי היה שיגישו אוכל משופצר וייחודי. בחרתי באורז מסורתי, ובהפתעה קיבלתי מאכל פופולרי בגירסה הפלסטיקית שלו.

ביבימבאפ (Bibimbap) היא תערובת של ירקות ובשר, עליהם אורז, חלמון ביצה טריה ורוטב חריף שעוטף הכל. בצורה המסורתית, כל החבילה מגיעה בקערת חרס חמה ששומרת על חום התבשיל בזמן הארוחה.

ביבימבאמפ כהלכתו -

הגירסה המוטסת הגיעה עם הוראות הרכבה, ממש ככה. ואת שלל התמונות צמצמתי לרצף הבא -

פותחים את כל הקופסאות. שופכים את האורז על הירקות (חצילים, קישואים, מלפפונים, פטריות ובשר טחון). מרוקנים מעל רוטב סמיך ועוקצני משפורפרת, מזליפים שמן שומשום שסוגר הכל יחד, ומערבבים לתערובת אדמדמה חריפה וממכרת.

זה יותר טעים ממה שזה נראה למרות כל הפלסטיקיידה.

בארוחת הבוקר לקראת הנחיתה, שוב החלטתי ללכת על הלא קונבנציונאלי ובחרתי בדייסת אורז.

גם הפעם נרשמה הפתעה, אבל הרבה פחות מענגת. לדייסה היה מרקם רירי וטעם הזוי שקשה להגדיר אותו בלי לכלול מושגים מעולם הערכים של הכלור. אחרי שפיזרתי עליו את אבקת התה הירוק, שהכילה שבבי אצות וכמה תבלינים לא מזוהים, העסק קיבל טעם מפתיע של תה ירוק עם שבבי אצות וכמה תבלינים לא מזוהים . המרקם וטעם הלוואי נשארו, ונותר לי רק לקנא באלו שבחרו באומלט כברירת מחדל פחות הרפתקנית.

 



1:0 לקוריאנים.
למזלם ההפתעות שהגיעו בהמשך השכיחו את ארוחת הבוקר הזה, והם ידחפו את הפוסט הזה רשומה אחת למטה בקרוב מאד :)

היי קימצ'י

בדיוק שנה אחרי טיול מדהים ביפן, ארזנו מחדש ויצאנו שוב לדרך. היעד - דרום קוריאה.

אנחנו ארבעה חברים שיוצאים למסע. אורן שבא להכיר את העיצוב המקומי, זיו שכבר מת לצלם, מיקי שהולך לכסות את העיר בקקטוסים, ואני, גל, שבא כדי לטעום הכל (כמעט).

דרום קוריאה היא מדינה מדהימה ומרתקת, שעברה תהפוכות פוליטיות, כלכליות ודמוגרפיות, חולקה לשניים לאחר מלחמת העולם השניה, וחיה תחת איום מתמיד (ומפחיד) מצד האחות הלא נחמדה מהצפון.

עם זאת היא שומרת על מסורת מכובדת ואדירת שנים לצד עמידה בחוד חזית הטכנולוגיה כאחת האמפריות המובילות בעולם.

האוכל הקוריאני נחשב לשונה וייחודי בנוף האסייתי, הוא חריף, מתובל מאד, מגוון וצבעוני. הקוריאנים מתייחסים בכבוד רב לאוכל ולאכילה עם המשפחה. לשתייה עם החבר'ה יש ערך מסורתי רב שנים והיא סובבת סביב כללי נימוס ואתיקה מקומיים. במקביל קיימת גם תרבות מפותחת של אוכל רחוב ודוכנים וטקסי תה מסורתיים.

למאכל המפורסם קימצ'י (ירקות ובעיקר כרוב, מותססים מספר חודשים עם המון שום וצ'ילי) יש מעמד אמיתי של כבוד, ואני בטוח שאקדיש לו פוסט נרחב בקרוב.

הבלוג הזה יהיה יומן מסע אישי עם דגש על האוכל המקומי, אבל לא רק.

תחומי העניין שלי כוללים עיצוב, איור ואנימציה, טכנולוגיה, משחקי וידאו, תרבות אורבנית וצילום. אני מקווה לספק את כולם במסע הזה.

אין לי מושג מה יהיה קצב העדכון, אני פשוט מקווה לתעד כמה שיותר ולמצוא זמן לפרסם הכל. 

ומעבר לחוויה האישית, אני מקווה שנצליח לעורר אצל הקוראים את הסקרנות לגלות מקום חדש וייחודי במזרח.

אם הייתם שם, ויש לכם המלצות וביקורות, אתם יודעים מה לעשות :)

מקור

מקור