קפה ורוד

אחרי ארוחה כבדה חיפשנו בית קפה מרגיע. שלט תמים ברחוב משך אותנו לעלות כמה קומות למקום בשם הקצת פחות תמים Sweet room. שחזור בדיעבד העלה שאת חדר המדרגות קישטו תמונות של נופי הוואי, שפנפנים, הלו קיטי ומתיקות מוגזמת אחרת, אבל היינו עייפים כדי לעצור לרגע ולחשוב, ותוך כמה רגעים מצאנו את עצמנו בלב ליבה של אחת ההזיות המשמעותיות של הטיול. 


כבר בכניסה פגשנו מלצריות עם סינרים ורודים, נדרשנו להסיר נעלים וקיבלנו לוקרים אישיים. זה היה הקיו להחלפת המבטים החשדניים. החלטנו לזרום. 




המארחת סימנה לנו לעקוב אחריה. היא הובילה אותנו בזריזות דרך מסדרונות חשוכים עם שורות של וילונות שלא הצליחו לסנן אורות עמומים וצחקוקים לא מוסברים. אחרי כמה פניות נפתח וילון ורוד לחדר ורוד עוד יותר, ופשוט נשאבנו פנימה. 



כשגלגלתי את הסיטואציה בראש וניסיתי לתרגם אותה למילים הגעתי בכל פעם למבוי סתום. אי אפשר יהיה להסביר את ההגיון שמניע את המקום הזה. אני אתן לתמונות לדבר בעד עצמן. 
מדובר בבית קפה נושאי (theme), שבו כל חדר מעוצב אחרת תחת מוטיב מרכזי משלו. (חוף עם דקלים, עננים וקשתות, הלו קיטי, דובוני אכפת לי, יער פיות וכל מתקתקות אחרת שתצליחו לדמיין).
החדר שלנו היה פשוט ורוד. הרצפה מוגבהת ומרוצפת במזרונים ורודים. הקירות נצבעו בורוד והותאמו להם וילונות ורודים. החדר שובץ בכריות צבעוניות עם ריח של מרכך כביסה ורוד, ואפילו על המאורר הודבקה קיטי קטנה. חשבנו שאנחנו הולכים לחטוף סכרת. אתם יכולים לנחש מה שידרה הטלויזיה...





פרצנו בצחוק שנרגע רק לרגע כשהמארחת הגניבה מגש פינוקים, ואז הוא חזר בדרגה חזקה עוד יותר. כאילו שלא הספיקה לנו מנת הסוכר הויזואלית, את השתיה קיבלנו עם שלל עוגיות ועוגות (בניהן עוגת בטטה נהדרת), והכל במתיקות חסרת גבולות. 




התיישבנו, ארבעה גברים מבוהלים ונבוכים, שותים משקאות עתירי סוכר ומצטלמים עם מאוורר ורוד. היינו כל כך מבולבלים ועייפים שהתארגנו כל אחד בפינה שלו, עם כריות ושמיכת דובונים תואמת, ותפסנו את שנת הצהרים האיכותית שהיתה לנו מזה שנים רבות. 




כשהתעוררנו העיר החליפה לחליפת ערב וניצנים ראשונים של אורות ניאון העירו מבחוץ את החדר באור ורוד עוד יותר. זה היה פשוט מקסים. 





2 comments:

  1. זה באמת מושלם .
    ישראל פשוט מעפנה שזה מדהים .

    השבמחק